טוראי מור כדורי ז"ל

אלבום תמונות

מור
פנייך חקוקות בלבנו. עודנו רואים אותך יורדת במדרגות ברגליים יחפות ובטרנינג שלך עומדת בקידוש, בחיוך ביישני עונה אמן. צוחקת עם אסי בקול מתגלגל.
מדליקה את הדוד ב-4 בלילה וקוראת לאבא שיקח אותך לאוטובוס.
אבל כל זה קרה כבר מזמן, בזמן רחוק ומאושר שהיית איתנו.
עוד לא עיכלנו ואנחנו צריכים לחיות בלעדייך ואין נחמה.
הגעגועים לא מרפים, החיוך שלך, הצחוק המתוק, הוויכוח האידיאולוגי בנוסח כולנו שווים, שחורים ולבנים, יהודים, נוצרים ומוסלמים. החדות והחכמה לצד הביישנות והנימוס חרוטים בתוכנו.
עדיין יש "אמת מור" אמת המידה המקפידה והמחמירה שלך על מה אסור ומותר, מה נכון או לא.
וכל הזמן מגלגלת בראש מה היית אומרת על זה או על כך? לו היית כאן.
קורים דברים בהעדרך. דברים טובים, דברים רעים, סתם דברים, שאנחנו יודעים, חיים, רואים ואת בעולם של מלאכים. מהר מדי, צעירי מדי, יפי מדי ועם כל כך הרבה להציע לעולם והוא הפסיד אותך ואפילו לא יודע עד כמה. ילדה יפה.
הלוואי שאת יושבת לך למעלה ומחייכת כי טוב לך, הלוואי שאת עוד קיימת בעולם זה או אחר. כי לא יתכן שתאבדי לתמיד מלאך שלנו. את הנשמה הזאת חייבים לשמור לנצח.
אם אנחנו איבדנו את החיוך המתוק, את הפנים היפות, את החכמה, את טוב הלב, היושר הבלתי מתפשר שלך, ההומניות ואהבת האדם, הלווא ישמישהו אחר זוכה בם במקום אחר, הלוואי שלא הלכת לעד...

מור, אין יום שאינך חסרה לנו,
אין יום בו לא נראה את בנות גילך מהלכות מצחקקות ברחוב, גדלות, נהנות ואת אינך.

לעולם לא נשכחך אהובתנו, את לנצח בלבנו.
אנחנו כאן כל עוד יש אוויר בגופנו, כי נגעת בחיינו כי קיבלנו מתנה לשמונה עשרה שנה.
מלאך בכל כולה, ילדה אצילה עם כל כך הרבה נשמה, שמילאה את חיינו באהבה.
בלכתך נותר חור, נפער בור, אך לנצח נותרה האהבה. נסיכה.