רב"ט אלון שורק ז"ל

קורות חיים

אלון בן אלישבע ודן, נולד ביום ה' באב תשמ"ה (23.7.1985) בקיבוץ חניתה. אח צעיר לתמיר, עמית, נעם, אסי ונדב. עוד בטרם מלאו לו ארבע, הקסים את סביבתו ביופיו, בחיוכו עם גומות החן ובעליזותו. כפעוט הרבה לצחוק, להתנועע, היה ערני מאוד ומגיב אל העולם.

שנות חייו הראשונות של אלון עברו עליו בקיבוץ חניתה, שם גם למד בכיתות א' ו-ב'. החברה הקיבוצית הקטנה שימשה עבורו כחממה מקבלת, תומכת ואוהבת; מצעירי הקיבוץ לא נפרד עד יומו האחרון ואת לב הבנות כבש.

כשהיה אלון בכיתה ג' עזבה משפחתו את הקיבוץ ועברה ל"ג'ונגל העירוני" של עתלית. המעבר לא היה קל עבורו; אלון נאלץ להתמודד עם שפה ותרבות שונים, ועם זאת, שמר על אישיותו העצמאית והייחודית והצליח להסתגל לחברה המשתנה. עד כיתה ו' למד בבית-הספר היסודי "ממלכתי עתלית" ובהגיעו לחטיבת-הביניים עבר ללמוד בבית-הספר לאמנויות "רעות" שבחיפה. הכישרון והיצירתיות שניחן בהם החלו לפעפע בהצגות התאטרון שבהן השתתף, בסרטים שלקח בהם חלק ובהומור הייחודי שביטא. בה בעת, החל להתעמק בעולם המחשבים ונשבה בקסמיו. שעות על גבי שעות היה יושב ספון בחדרו, עסוק במשחקי מחשב אינטראקטיביים, בבניית אתרי אינטרנט ובעריכת סרטים - עד שהדאגה החלה לנקר בלבם של הוריו; אך אלון ביכר לעשות את הדברים בדרכו ובקצב שהתאים לו, "כמו עשית בישול אטי ועמוק לנפש שלך לפני המשך פריחת ניצניך אל העולם", כדבריהם.

אלון בחר להמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף "ליאו בק" שבחיפה, לשם הלך בעקבות אחיו נדב ושם למד במגמות תאטרון ומחשבים. ואף כי נדב היה מוכר ואהוב עד מאוד בין כותלי בית-הספר, אלון הקפיד לשמור על מאפייניו הייחודיים וזכה בהכרה בזכות עצמו. אט-אט התחולל בו השינוי וכשיצא לבסוף לעולם - עשה זאת בגדול: אלון היה חבר בקבוצת "קפוארה" שבה התאמן כשנתיים, והפליא בשליטתו בגוף. הוא אהב מאוד מוזיקה, היה בעל ידע נרחב בתחום, טיפח אוסף מוזיקלי גדול ביותר ולימים אף השתתף בקורס מתקלטים. הוא ניגן במפוחית, הרבה לקרוא - אהב במיוחד את ספריו של דאגלאס אדמס והזדהה עם סיפוריו של הרמן הסה.

בסיום לימודיו יצא אלון לשנת שירות במנוף, כפר לנוער במצוקה. במקום זה התגלו כישורי ההנהגה ומיומנויותיו החברתיות; אלון ניהל את ענף פינת החי והכלבייה והיה אהוב על החניכים ועל הצוות כולו. הוא למד להכיר ביכולותיו לתת ולהעניק לאחרים, והדבר חיזק מאוד את ביטחונו העצמי.

לקראת גיוסו השקיעה אמו של אלון מאמצים ניכרים בניסיון לשבצו ביחידת מודיעין או מחשבים, מתוך דאגה שייסחף ברוח הקרבית ששרתה במשפחה. בינתיים נדחה גיוסו, ואלון טס לעבוד בחוץ-לארץ עם אחיו נעם, ששהה מעבר לים זה שנים אחדות; נעם נחשף לאישיותו המיוחדת של אחיו הצעיר והיה מוקסם מהחריצות, מהחן, מההומור, מהעדינות ומהאנושיות שגילה בו. עם שובו לארץ, הבחינו בני המשפחה ביופי וביצירתיות המתעצמים אצל אלון.

אלון בלט בחכמתו, במקוריותו ובזיכרון מצוין שאפשר לו ללמוד תחומים רבים. הוא גילה עניין רב בעולם הצילום, מצא את עצמו יותר ויותר רווה נחת משהותו בים ובטבע ונהנה לשבת על החוף תוך ניגון במפוחית. בשנת חייו האחרונה הרחיב את תחומי התעניינותו לנושאים כגון אפיית לחם, שיט קיאקים, לימוד שפות - תחום שתכנן עוד להרחיב - וכן משחקי פריסבי, גלישה על סקייטבורד, ריקוד בסגנונות שונים כ"ברייקדאנס" ועוד.

לאחר מותו גילתה המשפחה, להפתעתה, כי אלון שלח ידו בכתיבה. בכתביו ביטא באופן כן ואמיץ את חוויותיו, רגשותיו וקשייו, את כמיהתו לאהבה ואת יחסו לגורל, לחיים ולמוות. שיריו מעידים על כושר ביטוי ייחודי ומלא רגש, כפי שמצטייר מהשיר הבא: "את הטמון בי, לא תוכלי לדעת / ובחבוי בי, לא תוכלי לגעת / לגעת, לדעת, לאן? / לנגוע, לדמוע, כולן // גם אם נהיה / לנצח ביחד / לא תוכלי להדביק את הפאזל / וגם אם נחיה / לנצח בפחד / לא תוכלי להדביק את הפאזל // את הנסתר לא אוכל להסביר / ומה שנעשה, לא אוכל להחזיר / לגעת, לדעת, מתי? / ומה אם אומר: נו די".

הרשימה האחרונה שכתב אלון ביומנו: "אתמול התחשק לי לכתוב. הרגשתי שמשהו לא בסדר וממש התחשק לי לכתוב את זה... 'משהו לא בסדר', לא יודע מה... אז כנראה שסרטן אין לי, לא שלרגע באמת חשבתי שיש, אבל דמיינתי את עצמי כשמספרים לי שיש לי סרטן. לא התרגשתי במיוחד, דווקא הייתי די שלו. לא ממש הטריד אותי כל העסק. מבחינתי גם לא הייתי הולך לבדיקות. מה שצריך להיות, יהיה, ובגדול גם יהיה בסדר. בסופו של דבר, גם אם העולם כולו יחלה בשפעת העופות ותהיה מלחמת עולם שלישית, בסופו של דבר יבוא משהו אחר ויהיה בסדר. לא צריך לדאוג. אנחנו לא ראשונים פה, ולא אחרונים. יהיה בסדר. נתראה בקרוב".

בסוף חודש יולי 2005 התגייס אלון לצה"ל ושובץ בחיל הרפואה. לאחר הטירונות יצא לקורס חובשים וסיים אותו בהצטיינות; הוא החל להתעניין בעולם הרפואה ואף שקל ללמוד פיזיותרפיה. אלון התקבל ליחידה סודית - "ענף רפואת אב"כ" - ושמר על חשאיות רבה בכל הקשור בעיסוקו הצבאי. בדרכו השקטה המשיך לנהל את חייו וארגן לעצמו מגורים ברחובות עם אחיו האהוב נדב. הוא חלם לטפח את הזוגיות עם נטלי, שאותה אהב, וכך כתב באחד ממכתביו אליה: "כל הזמן אני מדקלם וחושב וחושב, אני מפחד שהדברים שאני רוצה לספר לך יברחו לי. וזה מה שקורה בדרך כלל. ... בכל מקרה, אני כותב עכשיו כיוון שיש בי פחד שאשכח לספר לך כל מיני דברים או כל מיני פרטים קטנים ולא חשובים, כי זה חשוב לי, את חשובה לי. ... כל הזמן אני חושב שהייתי רוצה שתהיי אתי. שתהיי גאה בי. שתלמדי עליי קצת את הדברים שלא תמיד הצלחתי לספר לך...".

אלון נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז בסיוון תשס"ו (12.6.2006) בתאונת רכבת שאירעה בצומת בית יהושע. התאונה אירעה בעת שהרכבת התנגשה בטנדר אשר חצה את הפסים והתהפכה. חמישה בני אדם נהרגו בתאונה ושמונים ושמונה נפצעו. אלון היה בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בעתלית. הותיר הורים וחמישה אחים.

על קברו ספדו לו בני המשפחה: "מציאות ומוות אכזריים לקחו אותך, הכאב והצריבה בלב חדים עד לאין שיעור. אנחנו כל כך אוהבים אותך, רוצים לחבק ולגונן עליך מהעולם, אך הפעם לא הצלחנו. בתאונת הרכבת פריחת ניצניך נגדעה באיבה. העולם הזה הפסיד את היופי המדהים והכישרונות הכל כך רבים שלך. נותר לנו לקוות שמלאכי השמים ידעו להכיר במלאך הקסום שהצטרף אליהם. אלון, אל תנוח על משכבך, המשך לפרוח ולזרוח, כי ככה אתה בלבנו תמיד".