סגן איתן פיכטנבאום ז"ל

אלבום תמונות

הכרתי את איתן ב-16.2.1971, יום הגיוס שלי. כבר אז ראיתי, כי יש בבחור הזה משהו יוצא-דופן משאר החברים שהכרתי. אז היה בחור שקט, שלא התבלט ולא נדחף לכל מיני שיחות-סרק, שניהלנו בעורף. ודווקא דבר זה הוא שייחד אותו. אך אם מישהו היה פונה אליו בקשר להצעה או לעזרה כלשהי, היה נותן לאותו בחור להחליט בעצמו ולא היה כופה עליו את החלטתו.
הוא רצה מאוד להגיע לסיירת צנחנים, אך היות והיה גיוס מוקדם לסיירת, לא נמצא לו מקום בגלל הקב"ה הגבוהה שלו, וכך נשאר בצנחנים.
היתה לו גאוות יחידה יוצאת מן הכלל והוא עשה הכול כדי שהשם צנחנים יתנשא בגאווה בפי כל אדם במדינה. היה מקרה, שטוראי בפלוגה שלו, שהיה חייל גרוע ביותר, סיפר לבחור, שאתו נפגש ב"טרמפ", כי פעם בשעת צניחה נתפס במטוס במצנחו. סיפור זה הגיע לאיתן מפי אותו בחור, ששאל את איתן עליו. נתברר, כי אותו סיפור היה כוזב מעיקרו, שכן חייל זה לא עבר קורס צניחה בכלל. איתן הפיץ את הסיפור בין כל חיילי הפלוגה והחליט כי לחייל זה אין מקום יחד עם החבר'ה, בייחוד לא בצנחנים. את מיטתו של החייל הוציא איתך מחוץ לאוהל והחייל ישן בחוץ.
כזה היה איתן. הוא לא אהב, שבחור יתהלך ברחוב ויספר כל מיני סיפורים שלא היו ולא נבראו ויהפוך זבוב לפיל. סבור היה, כי צנחן צריך לעשות את המוטל עליו, להיות צנחן במעשים ולא בסיפורים. איתן התנגד בכל תוקף שאנשי מפקדה בצנחנים ייראו מבחינה חיצונית במדים כמו חייל לוחם בצנחנים, שגמר פלוגה. הוא רצה שחייל לוחם בצנחנים יזכה להערכה הודות לכך שהוכיח את עצמו.
כל החיילים בפלוגה וכמו כן הסגל העריכו בצורה יוצאת מן הכלל את איתן. הוא היה מנהיג מלידה, מנהיג טבעי כמו שאומרים. אף פעם לא שמענו אותו מרים את קולו או מקלל. הדבר היחיד, שהיה אומר למישהו, שלא היה בסדר, היה: "אוי, שובב". זה המשפט, שהיינו שומעים מפיו כשהיה מתרגז. חייל מעולה שבמעולים היה. אמרנו עליו, כי השם איתן יהיה שם נרדף לכל גיבורי הצנחנים.
אני זוכר, כי אחרי קורס מ"כים יצאנו לכנס מחזור בכינרת. איתן היה היחיד שהביא את מכוניתו ובה לקח את כל החיילים מטבריה למקום הריכוז, אם כי כולם יכלו לתפוס "טרמפים". הוא רצה שכולם יגיעו יחד ויהיו יחד - הרי זה כנס מחזור של כולנו. אני זוכר איך התרגז על המ"מ שלנו ואז חזר על המשפט שלו: "איזה שובב, סידר אותנו". בבוקר שלמחרת, לפני שהתפזרנו, החלטנו לקבוע פגישה בעוד 3 שנים. ואז אמר כל אחד בגאווה: אבוא עם האשה והילדים. לגבי איתן אמרנו כולנו, כי בודאי לא יהיה לו פנאי מפני שיהיה עסוק עם פלוגתו. אך הוא אמר: תמיד יהיה לי פנאי.
יום אחד יצאנו לניווט עם סמל המחלקה שלנו באזור הנגב. אחד החיילים ניווט בלילה ונתברר, כי לא ידענו היכן אנו נמצאים. רק איתן עמד שקט, לא דיבר, אלא רצה שנמצא את הדרך בעצמנו, עד שהגיע הסמל ואמר לו: תוביל אתה את הכוח. בלא היסוסים רבים הסביר לנו איתן היכן אנו נמצאים והתחלנו ללכת. בגמר הפלוגה סיפרו לנו אנשי הסגל, כי פחדו לצאת עם איתן לניווטים מפני שלא רצו לבוא לידי ויכוח אתו.
מסע תגיות היה מסע פק"ל, בקירוב 70 ק"מ. המ"מ אמר לו תמיד שילך בסוף הטור, אבל הוא אהב להיות תמיד ראשון.
איתן אהב לישון כל זמן שלא היינו עושים כלום וכולנו קראנו לו "חרפן". בכל מקום היה מצליח להירדם, וכולנו צחקנו על כך. אבל בזמן מסע לילי או תרגיל לילי, כאשר כולנו היינו רדומים, היה הוא היחיד ער. אז היה בשיא רעננותו.

סמל בני כהן

מתוך "פלוגתון" עלון הפלוגה

מתוך ספר זכרון לסגן איתן פיכטנבאום