אלבום תמונות
לכל אחד יש חברים. אנשים שמקיפים אותו וממלאים תפקידים שונים בחייו. לא תמיד זה תפקיד ברור או מוצהר. לפעמים זה תפקיד נורא קטן. בדרך כלל החבר לא מבין שזהו תפקידו.
כשמישהו מהסביבה הזו מהריקמה הזו של חברים נפטר / נהרג, נוצר חור כי אין אף אחד שיכול למלא את אותו התפקיד.
החור הזה יוצר ווקום. ווקום ששואב את כל הבפנים שלך החוצה וכשנגמר מה לשאוב הוא עובר לשאר החברים שלך לשאר הסביבה ושואב ושואב וזה כואב...
ואנחנו מרגישים כל כך ריקים ומנסים למלא את הריק הזה בכל דבר שניתן להשגה למטרה זו.
הולכים לקבר, מחבקים, מדברים עם חברים, נזכרים בחוויה משותפת, מסתכלים על תמונות, קוראים מכתבים ומנסים...
אבל החור שם. הוא נשאר שם. גדול ושואב מתמיד. והוא לוקח לנו את כל הכוחות ומאיים לבלוע את השפיות שלנו בתוכו.
כי זה המוות.
חור שחור גדול שלא ברור איך ומתי ואם ייסתם...