" עידן שלנו,
במקום להכין לך עוגת יום הולדת, מתנות, נרות וקינוחים
אני מדליקה לך נר נשמה.
הרי תמיד כתבתי לך ברכות ליום הולדתך, לגיוסך, ולחגים.
הרגע אני צריכה מילים אחרות, כבדות, כואבות מהפינות הנסתרות וההומות שבלב.
מילים מהן תמיד יראתי וגירשתי ממחשבותיי, מילים קורעות וכואבות.
בסוף נתתי ללב לכתוב וחדלתי מלחפש מילים גבוהות כגודל אהבתי וכאבי. המשפט הראשון שיצא לי אני משתגעת מרוב געגועים אליך
עידן אהוב שלי.
געגועים יכולים כל כך לכאוב, לכאוב פיסית עד כדי תעוקה לוחצת בחזה שמצרה את קנה הנשימה.
לעיתים אחד הדברים הקשים ביותר הוא למצוא את הכח ואת האומץ להמשיך בחיינו.
אילו יכולת לפקוח את עינייך לראות את העצב, את המשפחה, את כאבם של אבא, אמא, יובל ומאיה , המשפחה מכרייך וחברייך את האהבה הגדולה שכולם מחפשים לתת לך עידן.
עידן, ילד רגיש, עדין נפש, מלא חוש הומר, תוסס, כוכב, מלא אנרגיה ותשוקה לבלוע את העולם ילד של חברים שדאג מידי יום להתקשר לכל אחת ואחד ולהתעדכן שהכל בסדר אצל כל אחד, ידעת באצילות לחבר בין כל החברים ולהפגישם לבילוי משותף.
עידן, שלנו היה בחור שמח, בעל לב ענק, מלא בנתינה ורגיש לזולת.
עידן, ידעת לנצל את מעט הזמן שהוקצב לך ותמיד הדגשת "שהחיים קצרים" ויש לנצלם וליהנות ככל שניתן ואתה ידעת לעשות זאת בדרכך שלך.
עידן, שאהב מוזיקה, טבע, ים, צפייה בסרטים ובהצגות , אהב להתחדש בבגדים ונעליים של מותגים שרצה לגמוע מהכל במנות גדושות.
עברו שלושים יום והעולם לא עצר את תנועתו, העולם ממשיך במסלולו ורק את עולמנו חרב, עולמנו לא יהיה כפי שהיה, עולמנו נעצר ביום בו נקטפו חייך.
אתה במרומים ולנו נותר הכאב, העצב, הגעגועים, הכמיהה והערגה לראותך, לגעת, לחבק, לצחוק לדבר, לחוש ולשתף.
כל זה נעלם מחיינו והגעגוע הולך ומתעצם.
עידן, אהובי אתה חסר לנו, ממאנת להיפרד ושומרת את דמותך, קולך, צחוקך, אתה איתי בליבי במחשבתי בנשמה ובהוויה.
שתישאר צעיר לנצח!
אוהבים אותך ולעולם ננצור אותך בליבנו.
שלך באהבה,
ג'קי