אלבום תמונות
בסיומו של התרגיל, המסיים את השתלמות הקצינים החטיבתית, הוטל עלינו להתחלק לחוליות בנות שלושה אנשים, לקיים תצפית יום על מחנה צבאי ולבצע עם חשכה חדירה שקטה לתוכו, כשעל כל חוליה לסמן בגיר, כסימן ל"פיצוץ", מבנה מסויים, שהוצג לפניה בתצ"א בבוקר אותו יום.
היינו לאחר מסע בן 60 ק"מ וברור היה, שהחבר'ה תשושים למדי. את תצפית היום ביצענו בחופזה. עלינו לפסגת גבעה, העפנו מבט אל המחנה ושבנו ל"חרופ" בצל עצי השיטה שבואדי, מה שנקרא הסתתרות יום. בעוד אנו מנסים לחטוף תנומת צהרים, ראינו את איתן מוביל את חוליתו דרומה ממקום מחבואנו. הופתענו למראה פעילות זו בשעה שהכול מתייחדים עם השלפוחיות שבכפות-רגליהם ועם שריריהם היגעים.
אך הסתבר לנו, כי איתן ביקש וקיבל רשות לצאת לתצפית נוספת על המחנה, ממקום קרוב יותר. היתה זו בקשה חריגה ואף מוזרה על רקע העיפות הכללית, אך היא שיקפה את הרצינות שבה התייחס איתן לכל משימה, תהא חשיבותה היחסית אשר תהא.
בלילה, לאחר שסיימנו את משימתנו, נענו אורבך, פוקס ואנוכי לנקודת הכינוס, שהיתה סוכת הש.ג. של המחנה. והנה ראינו ג'יפ, שאנטנה גבוהה מזדקרת ממנו, עוזב בשעטה את הבסיס. ליד ההגה ישב איתן. הג'יפ עשה "סיבוב" עד הכביש ושב למחנה. מסתבר, כי איתן לא הסתפק בציור צלב בגיר לבן על אחד הצריפים אלא הצליח גם לסחוב את רכבו של מפקד הבסיס, לצאת בו את השער ולהחזירו למקומו. כמובן, שבעטיו של המעשה זה נוזף איתן קשות על-ידי מפקד ההשתלמות ומאוחר יותר על-ידי דורון.
כל אחד משניהם בנפרד הודה בשיחה פרטית, כי אילו הוא עצמו יכול היה לעשות זאת, היה נוהג בעצמו כאיתן. זו אפיזודה קטנה, אך היא אופיינית לאיתן, שהוא יוצא-דופן, חורג מהמוסכמות, מחפש אתגרים חדשים למרצו, לדמיונו ולתעוזתו.
ד"ר אפרים סנה
מתוך "פלוגתון" עלון הפלוגה.
מתוך ספר זכרון לסגן איתן פיכטנבאום