סרן ישראל מנדלסון ז"ל

בסוף שנת 48 נולד לנו בן. קראנו לו ישראל. היה ילד שמנמן, בעל תאבון גדול, ובעינינו היה היפה ביותר. את יום הולדתו הראשון חגגנו בחוג המשפחה כשישראל ישב על כסא גבוה ולא הבין בעצם מה רוצים ממנו. התפתחותו היתה רגילה. בהגיעו לגיל הגן, היה ילד חברותי. באותה תקופה נולדה אחותו שרי. שמחתו היתה גדולה עד כדי כך שכאשר הבאנו אותה הביתה, פנינו אליו שיפרד מהשמיכה האהובה עליו על מנת להעבירה אליה. ישראל עמד במרפסת ליד אותה שמיכה, ונפרד ממנה בקושי רב.
הכניסה לבית הספר היסודי היתה עבורו ועבורנו חוויה. במשך שנות למודיו בביה"ס והתבגרותו נקשרו קשרים הדוקים בינו לבין אחותו. לא זכורות לנו מריבות רבות, אלא הדרכה וכיוון. ישראל העריך מאד אותנו וכן את הסבא והסבתא וכיבד אותם בכל, במיוחד בדברים שהיו קשורים בדת.
בהגיע ישראל לגיל בר מצוה, עבר חוויה גדולה במעמד בית הכנסת עם כל המשפחה וזכורה לנו גאותה של אחותו. באותה תקופה היה ישראל ילד שקט שידע תמיד לשמור על עצמו, אך בכל זאת הצליח לשבור ידים. בסיום בית הספר העממי עברו עלינו הרבה התלבטויות בקשר לעתידו ולבסוף בחר בתיכון עיוני.
בתקופת התיכון היה ישראל פעיל מבחינה חברתית וכן בתנועת הנוער העובד והלומד שם בילה עד הגיעו לצבא. בתקופת התנועה היה פעיל ותרם הרבה גם בהדרכת חבר'ה צעירים, באותה תנועה היתה גם אחותו. בקבוצתו, ארגן טיולים ומחנות עבודה רבים, שבאחד מהם אף הכיר את אלה חברתו דאז, ואשתו לאחר מכן.
ביתנו היה פתוח תמיד בפני חבריו וזה היה מקום מפגש שלהם כמעט ערב ערב. זכור לנו, שבאחד מימי הששי מצאנו את ישראל עם עוד חבר או יותר עומדים במטבח ומנסים "לישר" את העוגה שעמדה על השיש ובלי להרגיש או בכוונה, גמרו מחצית ממנה.
כאשר היה בשמינית, קשה היה לו לעכל את הרעיון שלא יוכל להשתתף במלחמת ששת הימים, ואז החליט להתנדב לעזרה בבתי חולים.
בצאתו לצבא הצטרף לנח"ל לאחר הרבה התלבטויות, המשיך לאחר מכן במסלול צבא רגיל. בהגיעו לקורס קצינים, נשא את אלה לאשה וכשנה לאחר מכן נולד לו בן ששמו אסף, והוא היה מאוד מאושר וגאה בו.
בתקופה ששרת בצבא הקבע, התגיסה אחותו לצה"ל, ישראל היה גאה בה והדריך אותה לכל אורך הדרך.
לאחר מאבקים קשים, אשר לו צה"ל יציאה ללמודים אקדמאיים שבהם השתתף כשלושה חודשים.
בערב יום הכפורים, כבכל שנה, הגיע הביתה עם אשתו ובנו לקבל את ברכת הסבא וההורים כנהוג בכל שנה, לאחר מכן נסע לביתו. זאת היתה הפעם האחרונה שראינו אותו. למחרת היום כאשר שמע על פרוץ המלחמה, הצטרף אליה, וממנה לא שב.

אמא, אבא, שרי

מתוך ספר השלושה