תמיד בשבתות התארגנו וטיילנו בכרמל, בכל מיני ואדיות, מקומות מענינים, וכמובן ישראל זכר תמיד להביא את המצלמה שלו, שהנציחה את כל הארועים והחויות האלו. כמובן, כל ההשתוללויות במחנה עבודה. מן הראוי לציין שתמיד אהבנו להתכנס אצלו בבית, במטבח או אצלו בחדר, להתווכח על כל מיני דברים שברומו של עולם וברומה של עדתנו בתנועה. היינו עדה מאד קטנה ואהבנו תמיד לעלות ביחד לתנועה, בכל יום שלישי לקן, ולטפס את כל המדרגות עד ההר. מן הראוי לציין את הקול הזייפני. הוא אהב לשיר מעומק הלב אבל בקול זייפני שהפריע לכולנו. אני חושב שזאת היתה אחת התקופות המענינות ביותר. זה לא היה הבלוי הריקני כמו שראינו אצל החבר'ה. בעיר, זה היה הרבה יותר עם תוכן. שם התפתחה השאיפה שלו, תמיד דברנו על זה אם ללכת אי פעם להיות בקיבוץ, אבל איך שזה קרה, זה לא כל כך הסתדר. אמנם, הוא התגייס לנח"ל, אנחנו התגייסנו לפניו - והוא התגייס לגרעין ב', ובמשך השנים בצבא, בנח"ל המוצנח, הוא החליט לבחור בקרירה צבאית. הוא בא והתיעץ - אם זאת הדרך, אם כדאי לחזור לגרעין, לבוא לקיבוץ, אבל אחרי לבטים הוא החליט לבחור בדרך השירות בצבא.
קאצ'י - חבר בתנועה
מתוך ספר השלושה