רב"ט מרים מירי פרבר ז"ל

לרחל ובצלאל - כוס תנחומים ביגונם.

הלומים והמומים
ללא בטוי ומלים
ראשינו רכונים
כך אנו עומדים
ביגון וכאב
בשברון הלב.
לפניך, מירי, היה הכל
רק להושיט היד וליטול.
חוכו אליך 19 אביבים
טהר וקסם עלומים,
לא תשובי, מירי, עוד
בך שכנו יפעה והוד.
אמונה, תפלה והן
וכעת - הכל איננו - אין,
לא תרנינו עוד לב אם ואב
שכה אותך העריץ ואהב.
מנחת - גדל, גדל ורחב,
האם אינך שומעת בכים
את הלמות הלב שלא נם?
איזה לילה ומחשך
על כולנו רד ונח
רגבי עפר על פניך
כבה אור ונצוץ עיניך.
לא תתהלכי שוב בדרכים
לא יקרצו אליך הפרחים
לא תשמעי עוד ציוץ צפורים.
את - ילדת - אל
תשובי עם כל ליל.
עם כל בקר שנולד
עם השמש שבהרים רד
עם טל בקר רונן
שעליך יבכה ויקונן
עם כל רוח עזה שבהרים
עם דשא ירק ופרחים אדומים.
היית, מירי, היפה והטוב
יצאת מבאר מים חיים לשאב
ידעת רק לאהב ולשאף
ואיך על כל אלה בא הסוף?

בדמעה חנוקה
עדה נ.

חצות. 21.1.70

מתוך הספר לזכרה