רב"ט מרים מירי פרבר ז"ל

קורות חיים

מרים ("מירי") פרבר, בתם יחידתם של בצלאל ורחל, נולדה ביום י"ז בתשרי תשי"א (27.9.1950) בחיפה. אביה, רופא ילדים, ואמה, מחנכת. בביתם ינקה מרים השראה מיוחדת ואהבת-ישראל.

את חינוכה - היסודי והתיכוני - רכשה בבית הספר על-שם ליאו באק שבחיפה. היא הייתה חברה בתנועת "הצופים" ובאגודה "הילד למען הילד".

כחברה באגודה טיפלה במסירות בילדים חולים. מנעוריה גילתה מרים כשרונות מיוחדים והתפתחה כדמות של מחנכת למופת. בת 16 הייתה כאשר נבחרה לייצג את הנוער הישראלי בחוץ-לארץ, במסגרת חילופי תלמידים בחסות הארגון ליהדות מתקדמת. היא שהתה בניו-יורק, פגשה בה בני נוער יהודי מכל רחבי ארצות-הברית וקשרה עמם קשרי-ידידות.

מניו-יורק המשיכה מרים לעיר פניקס שבמדינת אריזונה ומלאה את שליחותה בהרצאות על מדינת-ישראל ובפעולות שונות במסגרת בית הכנסת שבמקום. בדרך זו החדירה את אהבת-ציון ללב רבים. מרים באה במגע גם עם בני נוער לא-יהודי וגם ביניהם מצאה לה חברים רבים. שישה חדשים נמשכה תקופת שליחותה ולאחר שובה ארצה סיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון ועמדה בהצלחה בבחינות הבגרות.

אחרי כן הוצע לה להשתתף בכנס של נוער יהודי, שעמד להתקיים בסקוטלנד. היא נענתה להצעה ויצאה לאנגליה. בכנס זה גילתה מרים לראשונה את המאבק הנטוש בין היהדות הריפורמית לבין היהדות המסורתית באנגליה. בזמנה הפנוי לימדה עברית ב"סנדי סקול". באותה תקופה יצרה קשרים הדוקים עם חוגים מסורתיים ודבקה בדת.

בלונדון פגשה הרבה אנשים מעניינים, שעזרו לה למצוא את עצמה בעולמה. לאט לאט גילתה מרים, כי חיפשה את היהדות, וכדבריה, היא שבה להיות "יהודיה" וקבלה עליה עול מצוות-הדת במלואן.

בינואר 1969 שבה ארצה וגויסה לצה"ל. לאחר חודשי-שירות אחדים הועברה ליחידת הרבנות הצבאית. בתקופת שירותה, שנמשכה לא יותר משנה, הייתה מרים מאושרת, שמחה בחלקה ומלאה חדות-חיים.

היא הרבתה להתכתב עם אנשים, עם חברים בני-גילה ואף עם ידידים מבוגרים ממנה. במכתביה רשמה את חויותיה והרגשותיה וכן מחשבות ורעיונות חדשים שעלו במוחה. לפי תכניתה, עתידה הייתה להיכנס למכללה ללימודי היהדות בירושלים לאחר שתסיים את שירותה, אך לא זכתה.

ביום י"ב בשבט תש"ל (18.1.1970), נפלה בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הרב הראשי לצה"ל ספד למרים ואמר: "מרים פרבר הייתה תופעה נדירה בזמנים סוערים ובלתי-שגרתיים אלה. היא גדלה והתחנכה בסביבה חילונית...לפתע, בהיותה בגולה לביקור על נהר-התמזה, נפקחו עיניה וראתה, כביכול, מראות אלוקים.

נאחזה באש-דת ואמונה צרופה, כאילו הוערה עליה רוח ממרום ונאצל עליה מהוד מעטה-לבושו. היא קיימה וקבלה עליה עול מלכות שמים, עול תורה ומצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן. אש האמונה- שלהבת-יה, חדרה לנבכי נשמתה, והתחולל מפנה קטבי בהשקפת-עולמה ובאורח חייה הצעירים. כשהופיעה אצלנו בפעם הראשונה כחיילת, הייתה בקשתה שטוחה לפנינו להיספח למסגרת הרבנות הצבאית הראשית. סיפור-חייה עורר בנו התרגשות כללית, כי הנה לפנינו דוגמה חיה של שיבה ליהדות, לדת ולמצוות, מצד נערה צעירה ומשכילה, שהמאור של התורה עורר אותה מתרדמת החילוניות והוביל אותה אל חיק האמונה הצרופה. היא הייתה לנו סמל חי וניצן פורח לדרך ההתגשמות של חזון-התשובה בעולם, ככתוב: 'ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם' (יחזקאל ל"ו, כ"ז). בדברי חז"ל, בתלמוד ובמדרשים, קיימת מסורת מקודשת על בארה של מרים שהייתה מתגלגלת עם ישראל במדבר ועולה ומשקה את ישראל בזכותה של מרים, ככתוב: 'וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם' (במדבר כ', א') וסמיך ליה: 'ולא היה מים לעדה' (במדבר כ', ב'). מכאן שכל ארבעים שנה הייתה להם הבאר בזכות מרים (רש"י), ולדברי ר' חייא קשורה הבאר הזאת להר הכרמל: 'הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש-הכרמל ויצפה ויראה כעין כברה בים- וזו בארה של מרים". מרים פרבר, שהורתה לידתה וחינוכה על הכרמל, שאבה את השראתה הרוחנית מבארה של מרים, השקועה בים, ומהווה מעיין מפכה של אמונה ודעת לכל אשר בכוחו לגולל את האבן מעל פי הבאר- והיא עשתה זאת. היא גוללה את לב האבן מקרבה וזכתה להשראה רוחנית של אמונה, דעת ויראת ה', ככתוב: 'ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, (יחזקאל ל"ו, כ"ו). היא זכתה להיטהר במי-הדת כדברי רבנו הגדול, הרמב"ם ז"ל: 'המכוון לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות, שהן מחשבות-האון והדעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות, הביא נפשו במי-הדת- טהור'. מרים, נשמה יקרה, צפנה בחובה אחרית ותקוה גדולה. אילו זכינו הייתה מיועדת להיות מורה לנבוכי הזמן הסוער הזה. עכשיו שלא זכינו אין לנו אלא להצדיק עלינו את הדין, בדברי הכתוב: "ה' נתן וה' לקח; יהי שם ה' מבורך'. "נר-נשמתה יאיר לעד".

בין יתר דברי-תנחומים למשפחה כתב מפקד-היחידה שלה כדברים האלה: "מירי הצטיינה ביחידה בעדינות-נפשה ובנועם-הליכותיה בהיותה מרכזת הפעילות החברתית בה ובהוותה מופת בעצם התנהגותה היומיומית. בכוח אמונתה העזה ומסירותה הייתה מקור של כוח מדרבן, אשר סחף אתו את כל הסובבים למשנה-מרץ, הן במילוי התפקיד והן בשאיפות רוחניות. היא גם ידעה לגעור בנחשלים ומתרשלים, אך כולם הרגישו כי מאחורי הגערה מסתתרת אהבת הבריות".

במלאת שנה לנפלה הוציאו ידידיה לאור קובץ בשם "מירי פרבר" ובו רשימות מעזבונה- דברי הגות ושיר, רשמי מסע ומכתבים (כתובים בעברית ובאנגלית).