קורות חיים
שני קופרווסר, בת בכורה לדיאנה ונתן, נולדה ביום כ"ג בתשרי תשנ"ו (17.10.1995) בחיפה. אחות לארז וללוטם.
גדלה והתחנכה בחיפה. משסיימה לימודיה בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים המשיכה מכיתה י' במרכז החינוך על שם ליאו באק. בלטה כנערה חייכנית ומלאת שמחת חיים, אהובה על מוריה ועל חבריה לכיתה, שכינו אותה "קופר". בחרה במגמת פסיכולוגיה-סוציולוגיה ולמדה בחריצות ובשקדנות.
בחודש מרץ 2014 התגייסה לצה"ל, ליחידה 8200.
אחרי ארבעה חודשים אינטנסיביים סיימה קורס אלחוטנות בשפה האנגלית. חברותיה לקורס סיפרו שבמהלכו היא היוותה להן מקור של אור ואופטימיות. שמחת החיים שלה הייתה מידבקת והיא הייתה לכולן מקור של תקווה וחוזק להמשך הדרך.
אחרי הקורס ומהרגע שנכנסה למחלקה לא היה ניתן להתעלם ממנה. היא הוסמכה מהר מאוד בתוך המחלקה, ובתוך כמה חודשים כבר קודמה להיות אחראית משמרת ומפקדת. שני לא ״פיקדה״ על חיילים ולא ״ניהלה״ אותם, סיפרו בני משפחתה, היא הייתה כמעין אחות גדולה שמראה ומנגישה את הדרך. אחות גדולה שמצד אחד תומכת ואוהבת אבל עם זאת קשוחה ואסרטיבית כשצריך. השילוב הזה גרם לכל החיילים במחלקה לשאוף גבוה ולמצות את מלוא הפוטנציאל האישי שלהם.
אחת החברות סיפרה למשפחה שהיא ושני תמיד "היו ראש בראש בצבא", תמיד מסיימות ראשונות, תמיד מתחרות על אותו תפקיד. שני קודמה להיות מפקדת לפני החברה, שקיבלה את ההפסד שלה די קשה. בסופו של תהליך, ישבו שתיהן לשיחה ערב אחד ושני אמרה לה דברים ששינו לה את נקודת המבט על תחרות, כנראה לנצח – וכך שני אמרה: ״אני מעולם לא התחריתי בך. התחרות היחידה שיש לי זה אני מול עצמי. וכשאתה מתחרה רק מול עצמך הכול נראה אחרת".
אחרי שירות מלא השתחררה מצה"ל. במשך כשלוש שנים עבדה בבר הקולינרי "ששון בר" בשכונת אחוזה בחיפה, תחילה כמלצרית, ובחלוף הזמן הוכיחה מסירות ומקצועיות וקודמה לתפקיד ניהול.
מנהלת הבר סיפרה: "את שני פגשתי לראשונה בבר, היא הייתה חדשה ומלאת אנרגיות טובות. כבר בשיחה הראשונה שלנו הבחנתי מיד שיש לה קסם מיוחד. שני עלתה מהר מאוד בדרגות ותוך כמה חודשים עברה מהבר לניהול משמרת. הבר זכה במנהלת מדהימה, שהיא קשוחה אבל רגישה ותמיד ידעה להתמודד עם כל סיטואציה. שני תמיד השרתה רוגע על הסובבים אותה. גם בשעת לחץ הייתה מתמודדת עם העומס בקור רוח ודואגת שהכול יבוצע על הצד הטוב ביותר.
היא הייתה אהובה על כל מי שהיה בחברתה, בין אם אלו החברים והחברות מהצוות, הלקוחות הנאמנים ואף צוות ההנהלה והבעלים. אפשר היה לסמוך עליה תמיד. שני הייתה חברה נאמנה, קשובה, בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה, שנונה ואסרטיבית ונתנה תמיד את כל ליבה, תכונות שאפשרו לה להגשים כל שאיפה ומטרה שהציבה לעצמה בחיים".
גם לאחר שהפסיקה לעבוד עקב מעברה ללמוד בבאר שבע, שמרה על קשר עם עמיתיה.
שני למדה לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומייד עם סיומו המשיכה לתואר שני בתוכנית מצטיינים. שאפתנית, חדה ומוכשרת, גם באקדמיה למדה בחריצות ובמרץ והפגינה שמחת חיים. בקלות ובלוויית חיוך התגברה על כל קושי ואתגר, ובסבלנות הסבירה את חומר הלימוד המסובך לסטודנטים שלמדו עימה. חיי החברה שלה היו עשירים וכללו למידה משותפת, בילויים, ארוחות ואירוח בדירתה.
במהלך התואר השני עבדה כמתרגלת בארבעה קורסים. בעבודתה מצאה איזון בין מקצועיות ליחס אישי ואנושי שהתבטא בסיוע לסטודנטים להתמודד ולהצליח, בהקלה עליהם במידת האפשר ובתמיכה בהם מתוך הזדהות. "קרן האור במחלקה ואהובה על ידי כל חברי וחברות הסגל והסטודנטים", נכתב עליה.
את אוהד מלול הכירה באוניברסיטה. היא הייתה המתרגלת בקורס שבו למד, והוא התאהב בה בשיעור הראשון. בין השניים התפתח קשר זוגי עמוק.
שני נודעה כבחורה אינטליגנטית, מוכשרת, חריפה, דעתנית, חזקה ועצמאית, אשת העולם הגדול שטיילה בארצות רבות. אופטימית, חמה, חייכנית, אוהבת אדם, טובת לב, אכפתית ובעלת קסם אישי, נכנסה בקלות ללב של כל מי שפגש בה והשרתה אווירה חיובית. את כולם קיבלה בלי שיפוטיות.
כחברה נאמנה עמדה לצד חבריה וחברותיה, שימשה עבורם אוזן קשבת, ייעצה, סייעה לפתור בעיות וידעה להקדיש זמן לכל אחד מהם – "החברה הכי טובה של כולם", כפי שתיארו אותה. אהבה לרקוד ותמיד חיפשה סיבה למסיבה, וכדי להיפגש עם חברים למסיבה, נסעה בחפץ לב לכל מקום בארץ. "תִחְיה את הרגע", נהגה לומר, ובאמת ובתמים האמינה בכך.
כתבה חברתה ללימודים נועה: "מהר מאוד הפכנו לחברות אמת. זו הייתה חברות אמיתית והדדית של תמיכה, דאגה ועזרה, וכמובן של המון כיף. מעבר לזה ששני הייתה חברה מושלמת ויפיפייה, הייתה לה אישיות מדהימה במלוא מובן המילה ... שני ואני עברנו המון יחד, בתקופה כל כך קצרה – בילויים, יציאות, צחוקים, שיחות נפש, התייעצויות בכל נושא אפשרי, לימודים יחד וזומים במחשב שעות על גבי שעות".
בסתיו 2023 סיימה את לימודיה בהצטיינות ועברה ריאיון עבודה לתפקיד מכובד באחת החברות הנחשבות בארץ. בתום חגי תשרי תשפ"ד צפויה הייתה להתחיל לעבוד בעבודה החדשה בתל אביב.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, על מְבַלי מסיבות טבע, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים חמורים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו הלילה בילתה שני בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים עם כמה חברים, בהם איתי בנג'ו, שותפהּ לדירה בבאר שבע. בשש וחצי בבוקר שוחחה בטלפון עם בן זוגה אוהד, סיפרה על קולות הנפץ והאזעקה ואמרה שבכוונתה לצאת לדרך ולשוב לדירתה. היא נסעה עם שלושה מחבריה, ובסביבות השעה 7:30 הם נכנסו למיגונית ליד קיבוץ רעים. מחבלים הגיעו למקום והשליכו רימוני יד לעבר המיגונית. יושביה הצליחו להדוף חלק מהרימונים, אך המחבלים החלו לירות ורצחו רבים מהמסתתרים במקום.
לאחר ארבעה ימים ארוכים של חוסר ודאות זוהתה גופתה של שני.
שני קופרווסר נרצחה בידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת עשרים ושבע בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין "שדה יהושע" בחיפה. הותירה הורים, אח ואחות.
על מצבתה חקקו אוהביה ציטוט מתוך הספר "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי: "הזמן שהקדשת לשושנתך הוא המשווה לה חשיבות כה רבה", וכן ציטוט מתוך שירו של מיכאל וקנין: "והתקווה איתך נשארת / אל תאבד אותה / תשמור עליה / ומה יהיה מחר / אין איש יודע".
כתב אוהד, בן זוגה: "שנינה שלי, כל כך יפה, מצחיקה, חכמה, חריפה ומוצלחת, ילדה בכורה שנתנה הרבה נחת וגאווה להורים שלה ואחות גדולה הכי טובה שיכולה להיות. אני אהבתי ואוהב אותך תמיד, את חסרה לי בכל נשימה ונשימה".
כתבה חברתה שיר: "קופר, לאבד אותך מרגיש כמו דף שנקרע מספר חיי. פרק שהיה מלא בצחוק עד שכואבת הבטן, סודות משותפים, הרפתקאות בלתי נשכחות. קשר שאומנם אינו קשר דם, אבל את לי כאחות ... אסירת תודה לך על הדרך המשותפת ועל כל מה שהיית ותישארי בשבילי. אני יודעת שאת אף פעם לא עוזבת אותי".
כתבה חברתה ללימודים נילי: "היינו לומדות כל יום ביחד, יום אצלי יום אצלך. היינו מתייאשות ביחד, בוכות ביחד, לומדות ביחד, אוכלות ביחד ובעיקר צוחקות ביחד, כי הצחוק שלך היה פשוט ממכר. תמיד היית מכניסה אור לכל מקום שהיית מגיעה אליו, כי את קרן שמש ... תודה לך, תודה על החברות שלך, תודה על החוויה של התואר הראשון לצידך, תודה על הזכות שהיית חלק מחיי, תודה על הזכות שתהיי איתי בכל דבר שאעשה בחיים, כי אני יודעת שאת פה".
בבר הקולינרי "ששון בר" בשכונת אחוזה בחיפה, בו שני עבדה, החליטו להנציח אותה בתפריט הקוקטיילים ורקחו קוקטייל שמורכב ממשקאות שאהבה. כתבו אוהביה: "בפעם הבאה שאתם שם תרימו צ'ייסר לזכרה. לזכר אישה מדהימה, מנהלת מדהימה וחברת אמת".