קורות חיים
שחר נולד ב-26 למרץ 1976 ליעל ואבי מורן, במושב עין אילה שבחוף הכרמל, אח לנטע הבוגרת ב- 6 שנים ולאילון הקטן ב- 6 שנים. הוא היה תינוק בלונדיני, כחול עיניים, שמנמן וחייכן. למד בביה"ס האזורי בכרם מהר"ל, משם עבר לביה"ס "הראלי" בחיפה. בחטיבה העליונה עבר לביה"ס "ליאו-בק".
שחר היה ילד מאד סקרן, מעמיק ויסודי. הוא רצה להבין ולדעת הכל. ואומנם, היה תלמיד מעולה, גם אם לא התאמץ ללמוד. בביה"ס היסודי אמרה עליו מורתו שהוא כ- "בור סוד שאינו מאבד טיפה". הוא היה ילד חריף ושנון ועל שום כך פעמים מצאו בו המבוגרים בן שיחה. מגיל צעיר היה מאד עצמאי ועמד על דעתו.
ב- 1992, בשל הצטיינותו בלימודים, נבחר ונשלח לארה"ב מטעם ביה"ס וכנציג ישראל. שם שהה כפעיל בקהילה היהודית הרפורמית במשך שישה חודשים
מוזיקה, אומנות וספרים ליוו אותו בכל מקום. גם בצבא בכל רגע של פנאי, בטנק, באימונים או לפני השינה היו אתו הגיטרה והספרים אשר אהב. יחד עם זאת, אהב ספורט ובילויים, רכב על סוסים, שיחק כדורסל גלש על גלי הים, בילה במועדונים, ניגן בפסנתר ואח"כ בגיטרה. ביתו ואישיותו היו הכח המושך והמלכד את חבריו הרבים.
קטע ממכתב שכתב שחר לחברתו, מעיד על יושרו וכנותו: "ילדה שלי, אני מתאר לעצמי שאת כבר מעקמת את האף למשמע המלה 'שלי', וחושבת לעצמך על מילים 'שליליות' כמו מחויבות, שייכות וכו', אבל הכותרת הזאת למכתב עושה לי טוב. וכמו שהודיתי בפנייך כבר, אני אגואיסט לא קטן. ...תמיד אהבתי לכתוב ובשנה האחרונה האהבה שלי לקריאה וכתיבה קיבלה אופי חדש, בוגר יותר והרבה יותר מספק. ...ברגע שזה ייגמר בינינו, מבחינתך או מבחינתי, אז שהקשר ייקטע. בלי רחמים, או מטעמי נוחות, מצפון או אי נעימות..."
ב-3 באפריל 1995 התגייס שחר לצבא ובחר לשרת בשריון. את הטירונות עשה בצוקי עובדה. במחנה סיירים עבר מסלול מקצועי כטען קשר. הוא הוצב בחטיבה 7 גדוד 75 ולאחר סיום אימון צמ"פ נשלח לקורס מפקדי טנקים. בסיום הקורס הוצב כסמל מבצעים בגדוד. בהמשך הדריך באימון צמ"פ משם נשלח לקורס קצינים. שחר הדיח את עצמו לאחר 5 ימים, מתוך מגמה להדריך במחנה "סיירים" יחד עם חברו הטוב יוני. לאחר שהדיח את עצמו מהקורס הוצב כמט"ק בגדוד 75. במסגרת הגדוד יצא ללבנון והוצב עם טנק בודד במוצב חי"ר בגזרה המזרחית. שחר נחשב לחייל מעולה ולמפקד מצוין, והיה אהוב מאוד על חייליו ומפקדיו. בתקופת שהותו בלבנון עבר שחר חוויה קשה כאשר אירע אסון המסוקים והגדוד איבד שבעה מלוחמיו.
באמצע מרץ 1997 ירד שחר מלבנון. בשיחת טלפון להוריו הרגיעם והודיע, כי הם יכולים להפסיק לדאוג משום שחזר לבסיסו ברמת הגולן. ב- 30 במרץ, ארבעה ימים לאחר יום הולדתו, בדרכו לבסיס מחופשת שבת, נפגע שחר אנושות בתאונת דרכים, ברכב צבאי נהוג ע"י קצין צה"ל. במשך יומיים שכב מחוסר הכרה ונפטר ב- 1 לאפריל 1997. בארנקו, עם רשיון הנהיגה היתה תעודת אד"י המצווה על תרומת אבריו לכשיילך לעולמו.
מי חשב שיממש צוואה זו בגיל כה צעיר? בהספידו את שחר, אמר מפקדו: "בלבנון יחד עם הפלוגה, ביצעת תעסוקה קשה ומפרכת, ובה הצלחת להפגין יכולת מקצועית מהגבוהות שהכרתי". חבריו של שחר הספידו אותו על קברו: "שחר, בכל מה שנגעת בחיים היתה הטוב ביותר ושאפת לשלמות מרבית בכל מעשה ומעשה. תמיד היית ה'טוב' וה'אחראי' מבינינו - חינכת אותנו להיות בסדר. ומה הלאה, מי ימשיך בזה אם לא אתה. אף אחד לא יכול, בעצם. ...רצה מישהו שלא תהיה אתנו יותר, אבל תמיד תישאר בתוכנו לנצח...".
במכתב ניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "שחר, זכרונו לברכה, שירת כמפקד טנק בגדוד 'רומח' של חטיבה 7, ותואר על ידי מפקדיו כחייל בעל יכולת מקצועית גבוהה, שזכה באמון מלא מצד מפקדיו. שחר בלט בחוש הומור מפותח וידע ללכד סביבו את חבריו גם ברגעים קשים." מפקד הגדוד כתב למשפחה: "בנכם, שחר, הגיע אלינו למשפחת לוחמי גדוד 'רומח', צעיר, חדור התלהבות ומוטיבציה, ביצע את מסלול הצוות מחלקה-פלוגה בהצלחה רבה ויצא לקורס מפקדים. שחר הצטרף אל פלוגת 'כפיר' לפני התעסוקה המבצעית בלבנון. בתעסוקה זו זכה שחר, עם כל מפקדי וחיילי פלוגת 'כפיר' לשבחים רבים, מכל שדרת הפיקוד הצבאית. שחר הפגין בתעסוקה יכולת מנהיגות יוצאת דופן, עת פיקד על הצוות, שכלל מפקדי טנקים ותיקים ממנו ואנשי צוות ותיקים. לוחמי פלוגת 'כפיר' וגדוד 'רומח' התגאו מאוד בשחר ובאישיותו הסוחפת, שעוררה מוטיבציה רבה בקרב לוחמי הגדוד לפני, ותוך כדי, התעסוקה המבצעית. ...שחר, בייחודיותו, ידע תמיד להרים את המורל ברגעים הפחות נעימים, בעיקר על ידי נגינת הגיטרה, שתמיד נעים היה להאזין לה. ... שחר היה פרי משובח, אותו גידלתם וחינכתם. אנו, משפחת לוחמי גדוד 'רומח', זכינו לקלוט פרי מזן מיוחד, עם חינוך מיוחד לאהבת הזולת ולאהבת הארץ. שחר, שאהב לתת, ובעיקר לעזור, נקטף מכם ללא עת".
חברים כתבו לזכרו של שחר מכתבי פרידה רבים אשר נמסרו למשפחתו. כתבה חברתו: "...תמיד אהבתי אותך, עוד מכיתה י', כשהגעת אלינו שונה כזה ומיוחד, 'מושבניק' ליד כל החיפאים המפונקים והעירוניים האלה. היה בך משהו בולט, מושך את העין שתפס אותי..." חברה אחרת, כתבה: "...כשאני מסתכלת על הדברים מנקודת מבט של היום, אני יכולה לראות שכבר בגיל כל כך צעיר היה לך אופי כל כך ברור והתכונות המיוחדות שלך בלטו כבר אז - העקשנות - תמיד ידעת מה אתה רוצה ולא ויתרת, ניצוצות של ציניות, והאחריות - תמיד ידעתי שאתה שומר עלי". חבר קרוב של שחר, כתב: "אפשר להגיד עליך שאם יש מישהו שקרע את החיים והספיק המון בחייו הקצרים, זה אתה. אולי אפשר להתנחם בזה שהספקת המון וזה באמת מרגיז שזה נקטע, אבל אפשר להסתכל אחורה ולהגיד, באמת, הבן-אדם הזה היה ועשה כל כך הרבה דברים, שאני לא יודע אם אנשים יספיקו כל כך הרבה בכל חייהם."
שחר, נער מופלא וברוך כשרונות, חי את חייו בקצב רצחני. רצה לטעום מהכל ולנצל כל רגע. תמיד היה עסוק, ותמיד מצא זמן לכל. הוא אהב לחיות, ועשה זאת בתעוזה ובמלוא חושיו.
במקום התאונה, 500 מטר צפונית לכניסה לשמורת נחל יהודיה שברמת הגולן, הוצבה אנדרטה. בשמורת הנחל נבנה מצפור לזכרו ולזכר סמ"ר רועי טל מגבעת ברנר שניספה עימו.