סגן אשר (אשי) אליעד ז"ל

קורות חיים

בן יעקב ומרים, שניהם ילידי-הארץ. נולד ביום ט"ז בטבת תש"ז (8.1.1947) בקרית-חיים. ראשית חינוכו היתה בבית-הספר היסודי בקרית-חיים. בהיותו בן עשר עבר עם משפחתו לחיפה, שם המשיך את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית-הספר "ליאו באק", אותפ סיים בהצטיינות. מגיל רך גילה אהבה לזולת והיה מוכן לחלק את כל אשר לו עם חבריו.

עוד בהיותו בקרית-חיים השתייך לתנועת "הנוער העובד" ובה מצא חיי-חברה מגוונים, שמשכו את לבו ועוררו בו רגשי אהבה לזולת. בתקופת לימודיו ידע לקיים יחסי-ידידות עם חבריו-ללימודים ולתנועה. במרוצת הזמן הפך להיות אחד מעמודי-התווך של חיי החברה בבית-הספר. אשר יזם ואירגן עזרה לישובי-הספר בימי-החופש, השתתף בהוצאת עלון בית-הספר "ליאו באק", כתב שירים וסיפורים ועיטר את העלון בציורים עליזים. היה מנגן בגיטרה, כשקולו הערב מלווה את נגינתו.

באוגוסט 1965 גויס לצה"ל ואף שם מצאו יחסיו לזולת את ביטוים הנאמן בקיימו יחסי רעות עם כל השכבות בצבא. בתום הטירונות הוצב לקורס אלחוטאים ולאחר-מכן נשלח למיבדקי-קצונה. בתום קורס הקצינים המשיך בקורס לקציני-קשר-ואלקטרוניקה, קיבל דרגת סגן-משנה ונבחר לשמש כמדריך מקצועי בבית-הספר של חיל-הקשר. בהיותו קצין-הדרכה בחיל-הקשר מילא את תפקידו במסירות ובהתלהבות לשביעות רצונם של מפקדיו. עז היה רצונו לשרת ביחידה קרבית, כי רק ביחידה זו הרגיש שהוא ממלא את חובתו. תקופת השירות הצבאי עשתה אותו לגבר מוצק, שידע למזג את הקשיחות והנוקשות הנדרשות מאת קצין בשעת מבחן יחד עם הרגש האנושי הנדרש מקצין המופקד על חיילים ישראליים.

בבית-הספר לקצינים נתהדקו קשרי-הידידות בינו לבין סגן-משנה ישראל גל ברזון, חברו מתנועת "הצופים". כאשר ישראל נפל, נשבע אשר לנקום את דמו מן הסורים וכך אמנם היה. עם פרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר מפקדת הנח"ל בקשה מחיל הקשר לספח לגדוד 908 נח"ל קצין קשר, התנדב אשר ז"ל למשימה זו. בכך הוא הגשים את רצונו להגיע לגזרה בצפון, בה נפל ישראל גלוברזון ז"ל חדשיים קודם לכן. ביום א' סיון תשכ"ז (9.6.1967), היום הרביעי לקרבות, נפל אשר ז"ל ברמת הגולן בגזרת תל קציר.

אשר הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. דרגת סגן הוענקה לו אחרי נפלו. עמד להתחיל את לימודיו בפקולטה למשפטים בנובמבר 1967 אך לא זכה לכך. בסיום שנת-הלימודים בבית-הספר התיכון בשנת תשכ"ז הוענק פרס על-שמו של אשר לתלמיד מסיים, הדומה לו בתכונותיו האישיות; פרס זה נקבע כפרס שנתי.

מעניין לציין את העובדה, שבפרוץ המלחמה נקרא האב לשירות-מילואים והיה בעיר העתיקה של ירושלים. בצאתו אמר לרעיתו: "את צריכה להיות חזקה ואמיצה. צפויה לנו מלחמה על קיומנו ואנו עלולים לשלם בה מחיר יקר". אך שבוע לאחר פרוץ הקרבות שוחרר האב משירותו, ושחרורו המוקדם ניבא לו רעות. האם חזרה לביתה מעבודתה- ובינתיים, בעלותה במדרגות, שמעה את קול הבכי של בעלה והוריה. אז נזכרה בדברי בעלה עם צאתו למילואים ובגבורה פנתה לבני-המשפחה בזו הלשון: "עוד שבע מאות בתים בישראל מבכים היום את יקיריהם; עוד שבע מאות משפחות אומללות כמונו. היה לנו בן גיבור ששילם בחייו כדי שאנו נוכל להתקיים".

תולדותיו של אשר, דברים עליו ומשלו הובאו בספר הזכרון "האילנות שנגדעו" לזכר בני קרית-חיים.

גם ב"גוילי אש", כרך ד', עמוד 7 פורסם שיר של אשר ז"ל "בערב היום" אשר הוקדש לסגן ישראל ז"ל.