טוראי עמירם קופרמן (בר-נחושת) ז"ל

קורות חיים

עמירם בן ברוך ובלה, נולד ביום כ"א בטבת תרצ"ז (4.1.1937) בחיפה, שם סיים את לימודיו בבית הספר התיכון על שם "ליאו באק".

בצעירותו גילה נטיה לכתיבת שירים. אחרי נפילתו של עמירם לוקטו השירים שכתב לחוברת.

עמירם היה חבר בתנועת "הצופים", ועם גרעין "מעוז הראל", גוייס לצה"ל באוקטובר 1954 לחטיבת הנח"ל. הגרעין עבר את ההכשרה בקיבוץ דגניה א', שם עבד ברפת. במסגרת הגרעין יצא עמירם לאימון מתקדם והשתתף בקורס מקבי"ם באוקטובר 1955. בגמר הקורס יצא עם הגרעין לקורס צניחה. הוא היה בין אלה שלוקטו ליחידת ה-101, איתה השתתף בכל פעולות התגמול שנערכו אז בארץ. בסוף האימון המתקדם חזר עם הגרעין לקיבוץ היעד חצרים (קלטה). בקיבוץ השתקע והתקבל כחבר, כמובן לעבודה ברפת.

עמירם חלם על נסיעה להולנד, ללמוד רפואה וטרינרית, אבל חלומו נקטע באיבו, כאשר נקרא לשירות מילואים לתרגיל של שלושה ימים. בתרגיל נפצע ומת מפצעיו בעת מילוי תפקידו ביום כ' באדר תשי"ח (11.3.1958).

עמירם הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.

זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".

עמירם השאיר מחברת ובה שירים רבים שכתב, כולם בניקוד מלא ומדוקדק אחד מהם הוא השיר: החלום.

בעת אשר תקרב לקץ

אז ברוח תשבר

וכל עלה ענף ונף

בעיניך מתפורר.

שמחה ששון ויגדולה

כל השכונות אים?

איה רוחי השוקקה

כחלום היא תעלם.

בא אדם דמוי מלאך

עומד משגיח לא ייעף

פשט ידיו נשמתי ליקח

אין רצוני לסגור עפעף.

נבהל מאוד ממעני

נאלץ עזב את מטתי

ויעץ רב מרחק מני

ובת צחוק על שפתי.

הגברתי און על המלאך

שנשמתי רצה ליקח

פתע אעור כי נשקה לי אמי

וכרגע גז חלומי.