נחשון ליבוביץ ז"ל

אופיר, בני היקר. אני נפרד ממך בשמי ובשם כל החברים פה ובשם כל עם ישראל, שאני מצרף לאבלי.
היית תינוק יפה תואר, היית ילד יפה שאהבנו לראות. טיפחנו אותך ככל שיכולנו. עזרנו לך בכל מה שבקשת. מה לעשות שבארץ כמו שלנו, האבות קוברים את הבנים ולא הבנים את אבותיהם.
יצאת לאמן את אחיך נחשון, שעדיין איננו יודעים מה עלה בגורלו, ללכת בדרכך. סירבת בתוקף שילך למשהו פחות מסיירת צנחנים.
חבריך ליחידה אמרו עליך שאתה עשר. אפילו כשהיית תשוש ועייף, תמיד עזרת לכולם. כולם אהבו אותך. אני לא יודע מה בדיוק קרה לך שם. אנחנו בטוחים שעד הרגע האחרון דאגת לנחשון, עד שנפלת מהצוק.
בכלל לא רצינו להיפרד ממך. אתה זה שהיית צריך להיפרד מאיתנו. כולם ידעו עד כמה אתה אוהב את האדמה ואת הארץ הזאת. לא נפלת לשווא. את הארץ הזו אהבת, ואת נפשך מסרת לה. אני ואימך סולחים לך על שהלכת. אולי היה הדבר יכול להסתיים אחרת.
תחסר לנו מאד, איננו יודעים איך נתגבר על כאבינו.